ליקוי שפה

 

רכישת שפה נורמאלית

שפה הינה מערכת של קודים שרירותיים ומוסכמים המשמשת לחשיבה, להבעה ולתקשורת בין אנשים.

סביב גיל שנה מתחילים ילדים לרוב לרכוש את המילים הראשונות שלהם. בשלב זה הילד משתמש במילים בודדות על מנת להביע את רצונותיו ולהשיג את מבוקשו. רכישת המילים בהתחלה איטית ולאחר מס' חודשים יש האצה משמעותית בקצב רכישת המילים (הנקראת: "פרץ לקסיקאלי").

בהגיעם לגיל שנתיים מתחילים מרבית הילדים לחבר שתיים שלוש מילים יחד וליצור משפטים ראשוניים, כגון: "אמא מים", אוטו סע (נוסע)" וכד'. הגיית המילים לרוב עדיין אינה מושלמת.

עד גיל שלוש מתארכים המשפטים ונעשים מורכבים יותר, נרכשות הטיות שונות כמו ריבוי, נקיבה, גופים ובניינים דקדוקיים שונים וההיגוי נעשה מדויק יותר.

עם העלייה בגיל מסוגל הילד להביע רעיונות מורכבים יותר בעזרת השפה ובסביבות גילאי 5:0 – 6:0 משכללים הילדים את יכולות יצירת הסיפור.

בגילאי בית ספר חלים שינויים משמעותיים בשפתו של הילד בתחום אוצר המילים , הדקדוק, התחביר וארגון המסר המילולי. בשלב זה מתמודד הילד גם עם משימות גבוהות הקשורות בשפה הכתובה (כמו הבנת הנקרא, ניסוח תשובות וכד').

 

מהו ליקוי שפה?

ליקוי שפתי הוא תפקוד לא תקין של המערכת השפתית בתחומים כמו הבנה שמיעתית, הבעה מילולית, קריאה וכתיבה.

קושי שפתי יכול להיות בולט ומפריע לקיומה של תקשורת בסיסית. במקרים אלו הקושי מאותר לרוב כבר בגילאים צעירים (כמו למשל ילד בן שנתיים שמשתמש רק בג'סטות ועדיין אינו מפיק מילים). במקרים אחרים הקושי יכול להיות פחות בולט ולבוא לידי ביטוי רק בתפקודים ברמה גבוהה יותר של השפה (כמו קשיים בהבנת הנקרא של טקסט מופשט).

 

קשיי שפה יכולים לבוא לידי ביטוי בקשיים בהבנת שפה, החל מקושי בסיסי בזיהוי מילים בודדות (כמו: "איפה נעליים?") ועד קשיים בהבנת הוראות ושאלות מורכבות (כמו: "למה נועלים מגפיים בחורף?").

לקות שפה יכולה להתבטא בקשיים בהבעת שפה. דוגמאות לכך הם ילד שאינו מדבר כלל, ילד המשתמש באקולליה (חזרה אחרי דיבור של האחר ללא כוונה תקשורתית), ילד המדבר במשפטים בסיסיים אך מתקשה בארגון תחבירי ושימוש בהטיות דקדוקיות, ילד המתקשה לארגן את המסר המילולי ולספר חוויות מעולמו בצורה ברורה או ילד בעל אוצר מילים תקין, אך קושי בשליפת המילים ברגע שבו הוא זקוק להן. ילדים לקויי שפה יכולים להתקשות גם בהבנת חוקי שיחה (לקיחת תור בשיחה, שמירה על נושא השיחה, התחשבות בידע המאזין וכד').

 

איחור שפתי מוגדר כקצב התפתחות שפה איטי יותר מהנורמה המצופה לגיל הילד. האיחור יכול להיות קטן יחסית והפער יכול להסגר מעצמו או בעזרת טיפול של קלינאית תקשורת והצוות החינוכי. איחורים משמעותיים יותר בשפה יכולים להראות את אותותיהם גם בגילאים מאוחרים יותר ולהשפיע על ההישגים הלימודיים בבית ספר.

 

ליקוי שפתי הינו סטייה איכותית מן ההתפתחות הנורמאלית. הילד אינו עוקב אחר אבני הדרך ההתפתחותיות, אלא מציג התנהגויות שפתיות  שאינן מאפיינות את ההתפתחות הנורמאלית, כאלו שאינן נראות אצל הילד שהתפתחות השפה שלו תקינה. לדוגמה: אקולליה שהוזכרה קודם, תופעה הקיימת אצל אוטיסטיים למשל.

 

הסיבות לליקוי שפתי יכולות לנבוע מגורמים רבים - מולדים או נרכשים.

הוא יכול להיות ליקוי שפה ספציפי ללא פגיעה במערכות תפקודיות אחרות או להיות חלק מבעיות התפתחותיות נרחבות כמו אוטיזם, שיתוק מוחין, תסמונת דאון וכד'.

 

האמור לעיל מהווה מידע כללי בלבד ואין להסתמך עליו כתחליף לאבחון או לטיפול מקצועי אצל קלינאי/ת תקשורת. בכל מקרה שבו ההורים, הגננת או איש מקצוע אחר המעורב בחיי הילד מודאגים מדיבורו של הילד ניתן לפנות לאבחון של קלינאי/ת תקשורת, אשר י/תקבע את הצורך בטיפול.