שיבושי היגוי ודיספרקסיה

 

יכולת ההיגוי של מילים היא יכולת המתפתחת עם העלייה בגיל. שיבושי היגוי בגילאים צעירים שכיחים מאוד באופן נורמאלי והם פוחתים עם הבשלת המערכות הסנסוריות והמוטוריות של הילד ושיפור ביכולת תפישת הצלילים שלו. צלילי דיבור מסוימים קשים יותר להגייה מאחרים ולכן נרכשים באופן נורמאלי בגיל מאוחר יותר.

 

שיבושי היגוי מרובים

עד גיל שלוש לערך שיבושי היגוי מרובים עדיין שכיחים מאוד כחלק מהבשלה התפתחותית נורמאלית של מערכת ההיגוי של הילד ואינם דורשים לרוב התערבות טיפולית בשלב מוקדם זה.

שיבושים אלה יכולים להיות למשל השמטה של הברות (לדוגמה: ילד שאומר "ננה" במקום בננה או "דו" במקום "כדור"), הדמות של עיצור לעיצור אחר שקיים במילה (לדוגמה: ילד שאומר "בובי" במקום "דובי"), שיכול אותיות (לדוגמה: "טפיש" במקום "פטיש"), החלפת  עיצור בעיצור אחר (לדוגמה: "טלב" במקום "כלב") וכד'. לקראת גיל 3:0 שנים הדיבור אמור להיות מובן יותר.

יחד עם זאת, קיימים גם שיבושים שמצריכים התערבות גם בגילאים צעירים מאוד.

 

בכל מקרה של חשד לבעיות היגוי חשוב לפנות לאבחון של קלינאית תקשורת.

 

שיבוש הגה בודד או שניים

ילדים רבים משבשים הגה בודד או שניים באופן עקבי. לדוגמה: השמטות של ההגאים ל' ור', החלפות של ההגאים ק' וג' בהגאים ת' וד' ושיבוש של האותיות השורקות (ס',ז',צ',ש').

 

באבחון של קלינאית תקשורת ניתן לקבוע אילו מהשיבושים דורשים התערבות טיפולית ובאיזה גיל או שלב התפתחותי.

 

דיספרסיה וורבלית

דיספרקסיה וורבלית הינה קושי בתכנון תנועת איברי הדיבור. הפקת צלילי הדיבור מצריכה תיאום מושלם של שרירים רבים ביחידות זמן קצרות. זוהי הפעולה התנועתית המורכבת ביותר בגוף האדם.

ילדים עם דיספרסיה וורבלית מתקשים בתכנון תנועת איברי הדיבור ולכן דיבורם מועט ומובנות הדיבור תהיה מאוד נמוכה. המילה המופקת יכולה להישמע שונה מאוד מהמילה המקורית ולעיתים רבות הם יכולים להפיק את אותה מילה בצורה שונה בכל פעם. בניסיון להפיק: "רכבת" הילד יכול לומר פעם "ככבת", פעם "כבת" ופעם "אכבת".

הסיבות לדיספרסיה וורבלית יכולות להיות לקות בקלט התחושתי מאזור אברי הדיבור, לקות בקלט השמיעתי או לקות בתכנון המוטורי של הדיבור. 

במקרים של דיספרסיה התערבות מוקדמת חשובה מאוד.

הטיפול מתמקד בעידוד ווקליזציה (השמעת קולות), הרחבת הרפרטואר הצלילי, שיפור יכולת החיקוי האוראלי, שימוש בערוץ התחושתי (מגע) והפחתת החרדה מהדיבור. התערבות טיפולית מוקדמת הינה קריטית וקיימת חשיבות עליונה לתרגול ולחזרות רבות ולכן מעורבות ההורים חשובה מאוד בטיפול מסוג זה.

 

האמור לעיל מהווה מידע כללי בלבד ואין להסתמך עליו כתחליף לאבחון או לטיפול מקצועי אצל קלינאי/ת תקשורת. בכל מקרה שבו ההורים, הגננת או איש מקצוע אחר המעורב בחיי הילד מודאגים מדיבורו של הילד ניתן לפנות לאבחון של קלינאי/ת תקשורת, אשר י/תקבע את הצורך בטיפול.