קשיי שיום ושליפה

 

מהי יכולת שיום ושליפה?

"שיום" הוא היכולת לתת שם לגירוי. המילים הם למעשה צירוף צלילים שרירותי אשר נועד להגדיר חפץ או פעולה. היכולת לשלוף מילים מוכרות מן הזיכרון (ה"מילון" המנטלי – הפנימי שלנו) קרויה "שליפת מילים" או "שיום".

יכולת שיום מתפתחות עם הגיל, הן מבחינת הדיוק והן מבחינת המהירות. יכולת זו תלויה בידע של הדובר ואוצר המילים שלו. באבחון שפה קיים קושי לעיתים להחליט האם הילד אינו מכיר מילה מסוימת או שהוא מכיר את המילה אך מתקשה לשלוף אותה.

 

קלות השליפה של מילה מושפעת מגורמים שונים:
1. שכיחות המילה - ככל שמילה שכיחה יותר היא תישלף במהירות ודיוק גבוהים יותר (היות ומשך זמן ההגעה אל מילים שכיחות בזיכרון הוא קצר יותר לעומת מילים נדירות).
2. סוג הקטגוריה (קבוצה) אליה משתייכת המילה - מילים ממוינות במוחנו בהתאם לקטגוריות אליהן הן שייכות (למשל בננה משתייכת לקבוצת הפירות וצבעוני לקבוצת הפרחים). ככל שהמילה מייצגת בצורה "אופיינית" יותר את הקטגוריה אליה היא משתייכת, יהיה קל יותר לשלוף אותה (ציפור מייצגת טוב יותר מפינגווין את קטגורית בעלי הכנף).
3. רמת המופשטות של המילה - שיום מילים מוחשיות קל יותר בהשוואה למילים מופשטות (שליפת המילה "שולחן" קלה יותר משליפת המילה "התאהבות").
4. קיום רמזים - קיומם של רמזים מקל על שליפת מילה. למשל, אם אציג לאדם תמונה של שולחן, ובו-זמנית נאמר "הנה שו…" – יהיה לו קל יותר לשלוף את המילה, כי ההברה הראשונה – "שו" מתנהגת כרמז המקל על שליפתה.

 

קשיי שיום ושליפה

"קשיי שיום/שליפה" נחשבים קשיים שפתיים, המתארים פגיעה ביכולת לשלוף מילים ושמות מוכרים. הקושי עשוי להיות מולד או נרכש (כזה שהופיע לאחר אירוע מסוים, כגון חבלת ראש או מחלה נוירולוגית). קושי בשליפה שכיח ביותר בקרב ילדים לקויי שפה ולמידה. הקושי עשוי להתבטא במספר דרכים. למשל: הילד ישתמש במילים כלליות ויאמר "זה", "הוא", "הדבר הזה" או ישתמש בתגובות כמו: "אני לא זוכר", "אני לא יודע", "שכחתי", שימוש בג'סטות (סימון המילה ב"שפת גוף"). במקרים אחרים, הילד ישלוף מילים לא נכונות, כאלו הדומות מבחינת המשמעות למילה שאינה נשלפת ("כסא" במקום "ספסל"), או בעלות דימיון צלילי (במקום "קוף" יאמר "כוס").

 

מהירות השיום נחשבת מדד מנבא לרכישת קריאה. מחקרים הצביעו על קשר בין קשיים בתחום השיום והשליפה לקיום דיסלקסיה (קשיי קריאה) וקושי בשליפת אותיות, מספרים, צבעים.

 

טיפול בקשיי שיום ושליפה

בטיפול שפה של קלינאי תקשורת מנסים להתגבר על קשיי השליפה ולסייע לילד לרכוש אסטרטגיות פיצוי.

שני הכיוונים המובילים בטיפול הם:

1. חיזוק המילון הפנימי – העשרת אוצר המילים וחיזוק הקשרים הקיימים בין המילים. למשל, על מנת לשפר את יכולת השליפה של המילה "קוף", נלמד את הילד על קבוצת החיות בכלל ועל תכונות האופייניות לקוף בפרט (גר בג'ונגל, אוהב לאכול בננה..). כך נחזק את רשת ה"קשרים" של המילה "קוף" למילים ולמושגים אחרים. הדבר יסייע להעמיק את האחסון של המילה "קוף" בזיכרון, וכך יהיה קל יותר לשלוף אותה בעת הצורך.
הדבר גם יאפשר ללמד את הילד אסטרטגיה של מתן הגדרה למילה החסרה, במקרה שאינו מצליח לשלוף את המילה ("זאת החיה שגרה במלונה..").

 

2. שיפור המודעות הפונולוגית - דרך נוספת לסייע לשליפה היא שיפור המודעות הפונולוגית. הכוונה היא המודעות והידע של הילד לצלילי השפה המרכיבים את המילים. למשל, נלמד את הילד למצוא הברה ראשונה במילה ("שעון מתחיל ב"ש"), הברה אחרונה או כמות הברות במילה (מילים עם הברה אחת, כמו: "דג", "ים", "אש", מילים עם שתי הברות, כמו: "שעון", "כלב", "ילד" וכד'). שיפור המודעות הפונולוגית (אשר במקרים רבים אף היא פגועה אצל לקויי שפה ולמידה) ישפר את אחסון המילים בזיכרון ואת יכולות השיום והשליפה.

 

האמור לעיל מהווה מידע כללי בלבד ואין להסתמך עליו כתחליף לאבחון או לטיפול מקצועי אצל קלינאי/ת תקשורת. בכל מקרה שבו ההורים, הגננת או איש מקצוע אחר המעורב בחיי הילד מודאגים מדיבורו של הילד ניתן לפנות לאבחון של קלינאי/ת תקשורת, אשר י/תקבע את הצורך בטיפול.